הכול התחיל בספר שלא יכולתי לקרוא.

היי, אני Dott. לפני שאני מפתח, אני קורא.

כמעט לכל בעיה שנתקלתי בה בחיים, התשובה כבר הייתה מונחת בתוך ספר. אז אני קורא הרבה, מאה שעות בשנה, לפעמים מאתיים.

ואותו הדבר חזר על עצמו שוב ושוב. הייתי מתאהב בספר שמעולם לא תורגם לשפת האם שלי, סינית. אז עשיתי מה שכל קורא עושה: חיכיתי. כל כמה חודשים הייתי מחפש תרגום ונשאר בידיים ריקות. רוב הספרים לעולם אינם מתורגמים כלל, והמעטים ברי המזל אורכים שנים עד שהם מגיעים.

אז בחרתי בדרך הקשה, אף ש"lucky" קרוב יותר לאמת. כבר קראתי אנגלית מספיק טוב כדי להסתדר. אבל למספיק טוב יש מחיר: מעולם לא קראתי באנגלית מהר כפי שאני קורא בשפתי שלי. ספר שלוקח לי שבוע בסינית עשוי לקחת הרבה יותר זמן באנגלית. הדלת נפתחה, אבל מחיר הכניסה היה מופרך. ואני הייתי מבני המזל, אך איש לא אמור להיאלץ ללמוד שפה שלמה רק כדי לקרוא ספר שהוא אוהב, ובוודאי לא כעת, כשה-AI הפך את התרגום, לכל צורך מעשי, לבעיה פתורה.

אני לא חושב שהשפה שבה נכתב ספר צריכה לקבוע מי זוכה לקרוא אותו.

אז בניתי את BookTranslator. אתה נותן לו ספר בשפה שאינך יכול לקרוא, והוא מחזיר לך את כולו בשפה שכן.

הטכנולוגיה כבר הייתה שם; מישהו רק היה צריך לבנות אותה. בניתי אותה בשבילי, אבל לא הייתי היחיד שחיכה.